נוסע ערבי שעוכב ולא לעלה לטיסה יפוצה ב- 10,200 ש"ח

1.         הצדדים הגיעו להסכמה דיונית למתן פסק דין ללא חקירות, על סמך כתבי הטענות, סיכומים, ותשובות לשאלונים שיוכלו הצדדים לצרף לסיכומיהם.  חלק ניכר מן הפלוגתאות אכן השכילו הצדדים לייתר,  באמצעות התשובות לשאלונים.

2.         התובע, אזרח ישראל ותושב עכו, ביקש לצאת לנופש באילת, והזמין עם חבריו מבעוד מועד חדרים במלון. כמו כן רכש   כרטיס טיסה לאילת, לטיסה עליה היה אמור לעלות  בשדה התעופה בחיפה.

3.         כאמור בכתב התביעה, הגיע התובע לשדה התעופה שעה ועשרים דקות לפני מועד הטיסה.

4.         התובע נדרש לעבור בדיקות ביטחוניות, בחדר מבודד. לפי הנטען כללה הבדיקה גם מישוש אבריו האינטימיים. טענה זו מוכחשת ע"י הנתבעות, ולמעשה, לא הוכחה, אף כי טענה זו אינה הציר המרכזי בתביעה.

5.         אף מזוודתו של התובע ניטלה ממנו לצורך בדיקה.

6.         א.         הנתבעת 1 רשות שדות התעופה (להלן - " רש"א"), הנה תאגיד שהוקם מכוח חוק

רשות שדות התעופה, תשל"ז - 1977 (להלן "החוק").  תפקידי רש"א מנויים בסעיף 5 לאותו החוק. בין יתר תפקידיה, מחזיקה, מפעילה ומנהלת רש"א את שדה התעופה בחיפה (כאמור בסעיף 5(א)(1) ובתוספת לחוק),  ונותנת שירותים נלווים לביצוע הפעולות הנ"ל. בין יתר תפקידיה קובע סעיף 5 שאמורה היא לנקוט אמצעים לביטחונם של שדות התעופה של הרשות, ושל בני האדם, הטובין, כלי הטיס, המבנים, המתקנים והציוד שבהם.

ועוד: למרות שעיון בחוק מעלה שאחת מתכליות החוק היתה להקים את רש"א כתאגיד כלכלי חי הנושא את עצמו, הרי שלא ניתן לחלוק על כך שתפקידי הרשות בתחומה הם למעשה תפקידים שלטוניים וריבוניים מובהקים, לא רק מבחינת טיב תפקידיה, אלא אף מבחינת הכוחות והסמכויות שיוחדו לה בחוק, בתחומי פעולתה. החוק הסדיר את העברת נכסי המקרקעין והמטלטלין של המדינה שהיו בשדות התעופה  של הרשות - לידי הרשות, הקנה לה את סמכויותיה התחייבויותיה וחובותיה של המדינה בניהול שדות התעופה, קבע שפעולתה תפוקח ע"י שר התחבורה והיא תהא גוף מבוקר לפי האמור בסעיף 9(2) לחוק מבקר המדינה, קבע שדין אחד לה ולמדינה בכל הקשור לצוי מניעה ולעניין חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952, הקנה לעובדיה מעמד של עובדי מדינה לעניין מספר חוקים, ועוד. הדבר משתקף אף בהרכבה הפרסונלי של מועצת הרשות כפי שנקבע בחוק.

החשוב לענייננו בעיקר הנו שרש"א הנה בעלת מכונת השיקוף בשדה התעופה, ומי שאחראית לתקינותה ותחזוקתה. אין חולק שזו היתה מכונת השיקוף היחידה בשדה במועד האירוע. 

ב.         הנתבעת 2 (להלן - " ארקיע") הנה מי שבודקיה ערכו לתובע הבדיקות הביטחוניות. אין חולק שארקיע היא בעלת הסמכות בכל הקשור לעריכת הבידוק הביטחוני גופו. לרבות הפעלת מכונת השיקוף.

ג.          הנתבעת 3 (להלן - " ישראייר") מכרה לתובע את כרטיס הטיסה מחיפה לאילת.  למעשה אין לנתבעת זו כלל נגיעה לבדיקות הביטחוניות, אף לא שליטה על עריכתן או שקול הדעת של הבודקים, שהנם עובדיה של ארקיע . מעמדה הוא מעמד של מוביל, במובן אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית, תש"ב - 1980.

7.         כתב התביעה מציין שלאחר שהחלו הנוסעים לעלות למטוס, ניגשו אל התובע מי מנציגי הנתבעות 1 ו 2, מסרו לו שקיימת בעיה ביטחונית ונציגת ישראייר תגיע לשוחח עמו. רק לאחר שיתר הנוסעים עלו למטוס ונסגרו שערי העליה לטיסה, פנתה אל התובע נציגת ישראייר והודיעה לו כי לא יוכל לעלות על הטיסה, כאשר הסיבה לכך לא בוארה לו על ידי נציגי הנתבעות 1ו 2 אליהם פנה. התובע סבר שמזוודתו היא הגורם המונע ממנו לטוס, ולכן הציע להותירה בשדה, אך אף הצעה זו לא התקבלה, והטיסה המריאה בלעדי התובע.

8.         לטענת התובע, הציע לישראייר שתשלח אותו במונית לאילת ואף הצעה זו סורבה, כאשר נציגת ישראייר הציעה לתובע לטוס למחרת היום מחיפה בטיסה אחרת;  אלא שנציגי הנתבעות 1-2 עמם ביקש לברר האם יוכל לעלות עליה, לא התחייבו לכך ומסרו לו שיתקשרו אליו על מנת להודיע האם יוכל לעלות על אותה טיסה למחרת. את אותה שיחת טלפון, לא זכה התובע לקבל. ממילא החליט התובע לטוס למחרת היום לאילת משדה דב, לאחר החוויה שעבר בשדה בחיפה, שללא ספק עוגמת נפש לא מבוטלת בצידה. התובע חזר לביתו משדה התעופה בחיפה, במונית שמימן על חשבונו. 

מתשובות הנתבעות לשאלונים עולה כי מכונת השיקוף התקלקלה, כשהדבר נודע בבוקר הטיסה (מועד הטיסה היה 15:10)  ולפיכך נבדק התובע,  במגנומטר ידני, כאשר נעליו התריעו. העונה על השאלון מטעם ארקיע השיב כי בהיעדר מכונת שיקוף נבדקו הנוסעים בתשאול ובמקרה הצורך - בבדיקה ידנית. המשיב ביאר כי בהיעדר מכונת שיקוף ניתן לבדוק ידנית אלא שלא תמיד בדיקה זו מספיקה; כאשר במקרה זה נדרש השיקוף לא רק לבדיקת המטען אלא גם הלבוש, ומסיבה זו לא אושר לתובע לעלות על המטוס אף ללא מטענו.

9.         הטיסה משדה דב (עליה עלה התובע באיחור של יממה כמעט ביחס למועד הטיסה המקורי) עברה ללא תקלות. מכשירי השיקוף בשדה דב פעלו, ולא נתנו כל אינדיקציה לחשד לגבי מטענו של התובע.

10.        הנתבעות מכחישות כי לא נמסרה לתובע הסיבה בגינה לא יוכל לעלות למטוס. השאלונים המפורטים לא כללו שאלה ספציפית בעניין זה, ואני מקבל שאכן טענה זו לא הוכחה.

11.        ישראייר טוענת שאחריותה נוגעת אך להובלת הנוסעים, ואין לה שליטה ממילא על כל הבידוק הבטחוני. משכך, אף לא יכולה היא להיות אחראית לכל תוצאה הנובעת מהבדיקות. טענתו של התובע כלפי ישראייר אכן אינה נוגעת לכך שלא עלה על הטיסה או לטיב הבדיקות שנערכו לו. טענתו הנה שעם היוודע הבעיה ביקש לנסוע מיידית לאילת ולו במונית, אלא שכל שהציעה לו נציגת ישראייר היה לטוס למחרת היום מחיפה בהתאם להודעה טלפונית שתגיע אליו ואותה כאמור לא קיבל. ישראייר השיבה לו אך עלות ההפרש בין  הטיסה מחיפה לבין זו שמשדה דב.